אודות

ראשית, למי שמעוניין,
כמה פרטים קצרים עלי.

שמי יעק‏ב רוטנר.
מתגורר בארץ ישראל.
יליד אשדוד, בעבר בבני ברק וכיום בשכונת 'הר יונה' שבנוף הגליל.

אבי הוא בנו של הגה"צ ר' יעקב בן ציון רוטנר זצ"ל,
דמות מופלאה ודי מפורסמת.
רב בעל שיעור קומה
שבגולת קפריסין התיר עגונות בשנות העשרים לחייו,
וכשעלה לארץ ישראל העמיד הדת על תילה
בכהנו רבות בשנים כרבה של שכונת 'חליסה' בחיפה.
אחיו הצעיר היה מורי ורבי הגה"צ המפורסם ר' אהרן מרדכי זצ"ל.

חמי הוא הרב משה דוד ווינטערניץ שליט"א
מגדולי העוסקים בארץ ישראל
בהדרכת חתנים והשכנת שלום בין איש לאשתו,
והוא חתנו של זקיני
הגאון המופלא רבי יעקב גרינוואלד שליט"א
חבר הבד"ץ דקהל מחזיקי הדת בארץ ישראל
ורב ביהמ"ד 'זכרון רפאל' בבני ברק.

• • •

מאז שאני זוכר את עצמי היתה לי גישה מיוחדת לעולם הכתיבה,
ניחנתי משמים ביכולת הבעה בכתב.
הבעת רעיונות והבעת רגשות.

ומתנה נוספת:
בבריסק היו אומרים 'אם חסר בהסברה – חסר בהבנה'.
בסייעתא דשמיא אני מצליח לעמוד על עמקם של דברים,
אם זה בהבנת המסר הטמון בסיפור
ואם זה בהבנת היסוד הבא לתרץ את הקושיא.
וכך אני יכול להסביר את זה לקורא דרך יכולת ההבעה.

אני זוכר שבעודי ילד בן עשר
העליתי על הכתב סיפור שחוויתי.
המורה ללימודי 'עזר לקודש' אמר לי אז
כי אם לא אגדל להיות סופר
זה יהיה בזבוז על הכשרון שלי.

מודה אני לפניך ה' אלוקי
ששמת חלקי מיושבי בית המדרש.
ברוך השם לא גדלתי להיות סופר של חול,
לא בעיתונות ולא בספרות,
אני משתמש ב"ה עם הקולמוס לכתיבת ספרי קודש.

• • •

כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע היה אומר:
במידה שהאדם נולד בה מותר לו להתגאות.

אם נעמיק בדבריו נבין,
כי מאחר שמידה כזו לא השיג האדם בכוחותיו הוא,
אין ביכולתו לקחת עליה קרדיט לעצמו.
גם אם יתגאה בה תהיה זאת גאווה חלולה.
כלפי חוץ יוכל האדם להתפאר במתנה שהוענקה לו משמים
אך בתוך תוכו ידע נאמנה שהכתר והכבוד לחי עולמים,
כל פעם שינסה לייחס אותה לעצמו תהיה לו צביטה בלב,
'את מי אתה מרמה, הרי זה לא שייך אליך'…

שונה הדבר במידה שהאדם התייגע להשיג אותה,
שם יכולה להתגנב מחשבה אצל האדם כאילו זה שייך אליו,
לרגע קט הוא יכול לשכוח ש'אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו',
ואם יפרט ברבים את ההישגים שהשיג
יכול האדם להיכשל בגאווה החמורה.

אומנות הכתיבה שלי היא מבין הכישורים אודותם אני יכול לדבר ברבים,
קיבלתי אותה במתנה משמים והיא כלל לא שייכת אלי.
אני מאמין באמונה שלימה שיש לי שליחות קודש להשתמש עמה לרצון ה',
לתרום באמצעות אומנות זו למי שביכולתי,
ועל הדרך אף להביא לחם לפי הטף.

גם מי שנתן לי את הדחיפה להקים את העסק לא היה אני.
הרבה דרכים למקום,
ובדרך לא דרך הקרה ה' לפני להתחיל לתמלל שיעורים בסוגיות,
היו אלה שיעורים שתלמידי המוסרם היו צמאים לקרוא מתוך הכתב
וכך הייתי מקבל משוב אדיר מקהל הקוראים.
אז הפנמתי שקיבלתי משהו ביד,
ומשם, הכל היסטוריה…

• • •

אה, כתבתי גם על ענין ה'הבנה',
אז זהו בעצם הסלוגן שבחרתי:

'א ספר צו פארשטיין'.

המשפט הוא סוג של 'לשון נופל על לשון',
הוא מצליח לבטא גם שאני מבין את הספר,
אני מבין את המחבר ואת הרצונות שלו,
את הקוראים הפוטנציאליים ואת הצרכים שלהם,
ובעיקר,
אני מבין ברוך השם ב'בהירות'
את הענין שאני צריך להביע.

ומאידך יש בו מעין מטבע הלשון 'א ספר צו געדענקען',
ובנוסח שלנו זה מתפרש שספר מבית היוצר של המכון
הוא ספר שהקוראים מבינים אותו,
הם מבינים את הנכתב ומתחברים אליו.
הספר קונה מסילות בלבבם.
'א ספר צו פארשטיין'.