הדבר הראשון שאנחנו חייבים לדעת כשברצוננו להוציא ספר הוא,
'להיכן אנו רוצים להגיע בעריכת הספר והפצתו'.
ואסביר:
השאלה אינה 'למה אנו מוציאים לאור את הספר',
אין ספק שאנו מרגישים שליחות מסוימת בהוצאת הספר לאור עולם.
אם אנו מהדירים ספר קדום מרגישים אנו לזכות גדולה
מה ששפתותיו של המחבר יהיו דובבות בקבר
לאחר מאות ואלפי שנים שלא זכו הלומדים לאורם של כתביו.
לפעמים נוציא לאור חידושים וביאורים שעלו ברעיוננו
ונרגיש צורך לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל,
והפצת הספר תמלא את משאלתנו.
כמאמר המשנה (אבות פ"ב מ"ח) 'אם למדת תורה הרבה
אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת'.
יש והספר שאנו כותבים בא להקל על הלומדים
ונותן להם עזר וסיוע בהבנת דברי הראשונים או האחרונים.
– באופן כזה אנו מרגישים זכות ואף חובה
לתרום ולסייע ככל יכולתנו ללומדי בית המדרש.
זוהי אפוא התשובה על שאלת 'למה אנו מוציאים לאור ספר',
אך פעולת ההוצאה נחלקת להרבה פרטים קטנים,
מההקלדה ועד לעריכה, גראפיק עימוד והדפסה,
וברור שכל חלק וחלק הינו חוליה נוספת המביאה את הספר לשולחן הלומדים,
השאלה היא אם כן:
מה צריך להיות בראש מעייננו כשאנו מוסרים לעצב ולעמד את הספר.
מהו הכלל שלפיו נדע לבחור בצורת עריכה זו ולא באחרת.
לאיזה מקום אנו רוצים להביא את הספר על ידי שיפור הלשון,
ההגהה ושאר שלבי ההוצאה לאור.
במשך השנים הרהרתי רבות בשאלה זו,
ולאחר הרבה מחשבה הגעתי למסקנא שעבודתנו אחת היא:
שמרצונם לא יעצרו הקוראים את קריאתם בספר!
כדי שהספר שאנו מוציאים לאור יקנה לו שם בעולם הספרים
אנו רוצים שילמדו בו כמה שיותר,
כי רק לאחר שיקראו אותו מהחל ועד כלה יאמרו דבר שמועה מפיו ויציינו אליו.
כך יכירו את הספר בהיכלי התורה
ונזכה להפיץ את תורתו של המחבר,
או נזכה להפיץ את מעיינותינו חוצה.
אך ברוב הפעמים,
כשאדם נתקל בספר חדש ומתחיל לעיין בו קצת,
הרי הוא עוזב את הספר לאחר כמה דקות של עיון
והספר הופך להיות אבן שאין לו הופכין.
אנו רוצים להגיע למצב
שהספר ישאב לתוכו את כל ישותו של הקורא,
שתוכן הספר יכבוש את לבו וימלא את מחשבתו,
'דאס איז אונזער ציל',
ומשנשיג את מבוקשנו זה נמלא בס"ד את השליחות
שיועדה לנו משמים בחיבור והוצאת הספר.
בפרקים הבאים נעבור ללמוד
מה עלינו לעשות כדי שהקורא לא יעזוב את הספר,
נרד עד לפרטים הקטנים ביותר ונראה איך שכל אחד מהם
משפיע על מידת סקרנותו של הלומד להמשיך בקריאת חיבורנו.